חקלאות

דובדבן, גודגדן, שזיף או ענבים, "פירות ארץ בנימין - עפרה" לשרותכם! רק אל תשכחו שיש תורנות קטיף בבוקר

ברחוב הדובדבן, כן כן זה שצמוד לרחוב המטע והכרם - לא תמיד היה שם רחוב, אבל כן היה שם דובדבן. ואיך בעצם הכל התחיל? כשרק הוקם היישוב, בשלב שעוד קראו לו מחנה עובדים, היה ברור לחלוצים הראשונים שצריך להשתמש באדמה הזאת גם למטרות חקלאות. עפרה הרי הוקמה כאגודה חקלאית! הם התחילו לבחון אפשרויות חקלאיות מתאימות. הם ידעו שהדבר שהכי מתאים לנטוע באדמת הר זה גידולים של מטעים. אבל זה לוקח זמן וצריך לעבד את השטח ועד שמגיעים לשתילה יכולה לעבור גם שנה. אז הם ניסו את מזלם בענפים מיידיים יותר ושתלו דונם וחצי של נרקיסי חצוצרה ופקעות של רקפות. במקביל הצליחו לרתום את קק"ל שתכשיר את הקרקע לנטיעה של מטעים. וזה למרות שעפרה לא הייתה מוכרת עדיין כיישוב, ואף גורם רשמי לא ראה בה יישוב אמיתי. זה התרחש חצי שנה אחרי שהחלוצים הראשונים עלו לקרקע כמחנה עובדים. קק"ל היו הגוף הרשמי הראשון שהכירו בעפרה כיישוב צומח, דבר שהיה מרגש כשלעצמו. הם שלחו כלים כבדים והכשירו את השטח, הגיעו מדריכים מקצועיים שלימדו את העבודה החקלאית. בתור התחלה שתלו החלוצים 5 דונם של דובדבן חמוץ. לאט לאט המטע גדל ונוספו גם שזיפים ודובדבן מתוק (גודגדן). בשנים הראשונות היתה תורנות של חברי היישוב, כל יום פורסמה רשימה של תורנות קטיף. החברים היו מגיעים בין 6:00-4:00 בבוקר לקטוף את הפירות. גם תלמידים מבתי ספר באזור ירושלים היו באים לימי התנדבות וקטיף בעפרה. במקביל לשטחים החקלאים בתוך היישוב, הגיעה הצעה מצאצאי חברי 'אגודת נחלת ישראל רמה' בשם קרן הנאמנות 'נחלה - גאולת קרקעות ישראל' וההסתדרות הציונית, שחיפשו יישוב שיעבד אדמה חקלאית ליד גבעון. עפרה הייתה כבר בת שנתיים ואחרי דיון במועצת חברים החליטו ללכת על זה. חילקו את השטח ל-11 חלקות, 2 חלקות היו שייכות לעפרה ועוד 9 חלקות עובדו ע"י תושבי עפרה אבל היו פרטיות של אותן משפחות. גידלו שם נקטרינות, דובדבנים, קיווי, ענבי מאכל ואפרסקים. בשנים הראשונות זה עבד מעולה ובמשך 25 שנים היו לעפרה חלקות חקלאיות בגבעון. ככל שעברו השנים החלקות בעפרה הלכו ודעכו ובמקומן צמחה לה שכונה חדשה! אבל גם היום מסביב ליישוב עדיין חקלאי עפרה מגדלים גידולים שמפיקים את הפירות הכי טובים שיש. חודש שבט צומח ופורח.