פורים ראשון

עד דלא ידע את הפורים הראשון בעפרה

עפרה שלנו כבר בת עשרה חודשים.

שנה ראשונה להתיישבות וכל דבר הוא חדש, מתרחש בפעם הראשונה. פורים הגיע והחברים מתרגשים מאוד וחושבים מה הדבר המיוחד שאפשר לעשות בסעודת החג. אחרי הרבה דיונים הוחלט - ונהפוכו! הגברים במטבח, אחראים על הסעודה מ-א' ועד ת'.

בוקר החג הגיע, כל התושבים (ואנחנו מדברים כמובן על כ-15 משפחות וכמה רווקים) הגיעו לבית כנסת שהיה ממוקם במבנה שאנחנו מכירים כיום כ'לשון לימודים'. על הגג של המזכירות הייתה סירנה ידנית בצבע אדום, כזאת שמפעילים עם מנואלה. החבר'ה לקחו את הסירנה ומיקמו אותה במיקום מרכזי בבית הכנסת, וכל פעם שהמילה 'המן' נאמרה - רעש מחריש אוזניים של הסירנה נשמעה! אחרי קריאת המגילה כשכבר 'עד דלא ידע', הגברים נכנסו למטבח של חדר האוכל להתחיל במשימה ולהרים פה ארוחת שף שאף אחד לא ישכח. קובי הורביץ לקח על עצמו את האתגר להיות השף הראשי. הוא כתב תפריט והתחיל במלאכה. תמי פרנקל שהייתה פה באותם הימים והייתה במקצועה מורה לכלכלת בית, גילתה לו שאם הוא רוצה שהשניצל ייצא גדול, אפשר להוסיף קצת סודה לשתייה.

קובי הוסיף קצת, הרבה(!) סודה לשתייה והשניצלים התנפחו ותפחו והיו עצומים בגודלם.

בזמן הטיגון פתאום הגיע בריצה בחור לא מוכר וצעק שיש זריקת אבנים ומחסומים של צמיגים בוערים בכביש ליד סילוואד. הימים אז היו אחרים, עד אותו הרגע לא התמודדו בעפרה מעולם עם שום אירוע ביטחוני אחר. החיים של תושבי היישוב התנהלו ברמאללה והכל עבר בשקט יחסי. הבנק היה ברמאללה, השוק היה שם, התחבורה. החבר'ה הבינו שמשהו חריג קורה פה ושאם לא רוצים שזה יהפוך להרגל צריך לעשות לזה סוף לפני שזה מתחיל. ופה התחילה עוד הרפתקה תוצרת עפרה - כאמור התקופה והימים היו אחרים והחבר'ה היו כבר מבושמים. הם התחילו לרוץ לכיוון הכפר ומנחם הביא את הטרקטור הצהוב. עירא הגיע בנסיעה מהירה לכיוון החברים. כשהם קלטו אותו מתקרב כולם קפצו ימינה, חוץ מאיצ'ה שקפץ לצד השני, בדיוק לצד שעירא פנה אליו עם הרכב. וכאמור 'עד דלא ידע' ועירא חשב שאיצ'ה מת, הוא דפק את הראש שלו במכונית ומלמל: "הרגתי אותו, הרגתי אותו" למרות שאיצ'ה במקביל צעק לו שהוא חי. את המשך היום שניהם בילו בחדר המיון בהר הצופים עם פציעה קלה בלבד. במקביל החברים המשיכו לסילוואד ואחרי 40 דקות יצאו משם כשלכפר אין חשמל או דוד שמש אחד פעיל ולתושבי עפרה שאחרי הבוקר הזה הסילוואדים קראו להם "מג'נונים", היה שקט למשך 20 שנה.

בזמן הזה במטבח של חדר האוכל המנה העיקרית כבר כמעט מוכנה! קובי הכין עגבניות ממולאות בסלט חצילים ובשביל שזה ירגיש פורים, הוא קישט אותם בנגיעות מיונז שנראו כמו פטריות לבנות על העגבניה. כל החברים התיישבו לאכול, ושרו יֻמָאמֶה (Yumame) מיוחד שחיברו עם איחולים לכבוד החג! למנה אחרונה נשות מסדר ז'בוטינסקי שהתנדבו פה, הכינו סלט פירות נהדר. הם צחקו, שרו ורקדו עד רדת החשכה בשמחה גדולה. את הפורים הזה אי אפשר לשכוח, הוא היה מלא בהפתעות, ניסים ושמחה. והלוואי שגם בפורים הקרוב יהיה לכולנו פורים שקט ושמח.