גבעת צבי

סיפורה של גבעת צבי

עפרה שלנו גדלה ומתפתחת, עוד מעט אנחנו חוגגים לה ח"י - 18 שנים מאז שעלינו לקרקע! אבל עדיין הגבעה הרחוקה ריקה. יש המון דיונים וויכוחים האם לבנות שם. מצד אחד יש שאומרים שאין סיכוי שמישהו ירצה לקנות שם בית, זה רחוק ואף אחד לא יוציא כסף על בית מרוחק כזה. זאת גם השקעה מאוד יקרה ליישוב כי זאת שכונה מנותקת כרגע, אין שם מוסדות ומי בכלל המשוגעים שיגורו שם?! אבל בעפרה כמו בעפרה הוחלט לקחת את הסיכון ולהתחיל לבנות את הרחוב הראשון בשכונה החדשה - רחוב ראובן. הימים הם ימי אוסלו ובמהלך הבנייה נכנסה לתוקף במדינה ההקפאה הראשונה של ההתיישבות. ההקפאה הייתה רק על מקומות שעדיין לא גרים בהם - איפה שלא גרים לא מפתחים את האזור. הבתים כבר עומדים אבל התשתיות עדיין לא מסודרות. חשמל אין, כבישים אין ובטח לא ביוב מסודר. 

אבל אנחנו תמיד מוצאים פתרונות יצירתיים! אז הכנסנו את הנוער הבוגר לגור בשכונה, את הרווקיה של עפרה! חבר'ה בעיקר משבט הצבי וגם כמה משבטי עצמאות ודרור. כולם מעל גיל 19. החבר'ה היו בתקופת השירות והישיבות או לפני גיוס. מתוך 10 בתים דו-משפחתיים שנבנו בתור התחלה, דאגנו שלרווקיה היו 2 דירות, אחת לבנים ואחת לבנות, בהמשך מספר הבנים גדל אז הוספנו עוד דירה. חשמל ומים סידרנו להם בצורה פיראטית בהתחלה אבל ביוב לא היה בכלל עדיין, אז הם השתמשו בשירותים כימיים. הם היו הדיירים הראשונים בשכונה. בשעות היום היו במסגרות שלהם ובערב ובשבתות היו חיים בשכונה החדשה. מזל שהיה את 'הכביש השחור' שאז עדיין לא היה סלול והיה מלא בבוץ, כי אחרת הם היו מנותקים שם אפילו יותר. דאגנו שיהיה להם רובה אחד ולפעמים עבר שם שומר. הם ידעו שאם חלילה קורה משהו, ירייה אחת באוויר ואנחנו מגיעים (ב"ה הם לא היו צריכים להשתמש ברובה הזה בכלל). בי' באב תשנ"ד נכנסה לשכונה המשפחה הראשונה - משפחת אליצור. הם בדיוק התחתנו וב"אמנה" אמרו להם שהכי חשוב להשתכן בשכונה החדשה של עפרה שנקראת גבעת צבי, על שמו של חברנו היקר צבי שאלתיאל קליין ז''ל שנרצח כמה שנים קודם לכן בפיגוע. אמרו להם שאם היו שם רק רווקים ולא משפחות, העסק לא יזוז. הם בחרו את הבית האחרון, זה עם הנוף! הם רק לא חשבו שתוך כמה שנים הם יהיו מרכז השכונה וכל הנוף יהיה מלא מבנים. בשביל לגרום למשפחות לבוא לגור בגבעת צבי, בתור התחלה נלקחה שכירות מאוד נמוכה ובנוסף מי שייקנה, השכירות שכבר שילמו תגולם במחיר הקנייה - ככה שאף אחד לא מפסיד כלום, רק מרוויחים. כאמור, לא היו כבישים שהגיעו לשכונה החדשה, אז נסעו על השביל השחור שעדיין לא היה סלול וגם לא שחור. הוא קיבל את השם שלו כי אחרי שכבר כן סללו אותו, פתאום היה באמצע הטבע סימון שחור חזק ובולט. באותם ימים המכוניות שרצו להגיע לגבעת צבי נסעו משם. וכמה היה ברור שאף אחד לא גר בשכונה? כידוע הכביש השחור (וברשותכם נמשיך לקרוא לו השביל השחור) צר מאוד ואין סיכוי לעבור שם רכב מול רכב. אחרי שנכנסו המשפחות, נסלל כביש אמיתי והשביל נחסם לכלי רכב. אחרי כ-4-5 שנים, גבעת צבי כבר הפכה לשכונה גדולה וצומחת, שכונה שלא צריך לשכנע אף אחד לגור בה, להיפך - אנשים עמדו בתור ורק חיכו לקנות. הגבעה הפסיקה להיות שוממה ואנשים הבינו שהיא לא מעבר להרי החושך. ומאז, מאז כבר גרים שם דור שני של ילדי השכונה.